תקופת המבחנים בפתח והמון סטודנטים מוצאים את עצמם בספרייה, לומדים, אוכלים, שותים ומבלים את רוב שעות היממה שלהם שם. בסיפרייה כמו בכל מקום ציבורי ישנה עוזרת ניקיון, כמו גם שומר בקמפוס, ובריסטה של קפה, זה שמכין לנו את הקפה. היום בתכנית עדי מעתוק ושביט ויינברגר ידברו איתנו על "השקופים בחברה שלנו", האנשים שאנחנו לא נותנים להם יחס מיוחד ודגש בחיי היום-יום שלנו ולעיתים מתעלמים מהם. חלק מאותם אנשים שקופים הם דיירי רחוב.
בראיון שנערך עם מור שעל, יוצרת פרויקט דיירי הרחוב ומייסדת עמותת "מעולם ומלואו" ניסינו להבין איך הכל התחיל, מאיפה היא הגיעה לפרויקט הזה "כילדה לא נחשפתי לדיירי רחוב, גרבתי בחיפה, וכשעברתי לגור בת"א בגיל 31 פתאום ראיתי רק אותם וזה היה נראלי מאד מוזר שיש אנשים מאד פצועים, מלוכלכים, צועקים בתל אביב ועוד יותר עניין אותי לדעת מה קרה לנו כחברה שאנחנו מסתכלים עליהם והם עוד ספספל בשדרה..." האם היא לא נרתעה מזה? האם יש לאותם אנשים חברים, משפחה, מה המניע שלהם לגור ברחוב? "בתקופת הקורונה הם היו היחידים שהיו ברחוב, הרבה מהם לא ידעו שיש מגפה הם היו היחידים ברחוב". ועל הליווי שלה עם אותם אנשים אחרי שהם יוצאים מהרחוב: "זה תהליך מאד ארוך גם כשיוצאים מהרחוב צריך לשמור על שיקום, כי הרחוב בעצמו זה משהו שמתמכרים אליו... יש תחושת חופש כשאתה חי ברחוב. צריך הרבה אחריות, סובלנות ונפש חזקה". האם בעקבות הפרויקט שלה עלתה המודעות ועוזרים לאנשים ברחוב? כל התשובות בראיון הבא:
שחר בעדני כתבת השטח של התכנית יצאה לבדוק האם הסטודנטים מכירים את האנשים השקופים, האם יצא להם לדבר איתם ומה ההגדרה לאיש שקוף "עובד ברקע שלא שמים לב אליו", "לא מכבדים את העבודה שלהם". האם יש אנשים שקופים שהם היו רוצים לומר להם תודה באוניברסיטה?
אנחנו לא יכולים בלי האנשים השקופים, הם אחראיים על הדברים הקטנים. יש כאלה שתלויים אפילו בהכנת קפה כמשקה להעברת היום ובלי בריסטה הם לא יקבלו את הקפה שלהם! לתפקיד של האנשים השקופים יש משמעות, אנשים עובדים וטורחים מאחורי הקלעים, צריך לשים לב אליהם ולהעלות את המודעות!
לצפייה בתכנית המלאה:
מפיקה: הילה קלרמן
טכנאית: הילה אמיר
כתבת: שחר בעדני
עורך: ארתור שטיין
