ידעתם ששיעור האלימות בבתי ספר בישראל גבוה פי שישה מאשר במדינות ארה"ב? רקאל סבן ואפרת איבן מדברות על נושא רגיש מאד בחברה שלנו בישראל בימים אלה: אלימות בבתי הספר. ילדים חווים היום חרם ואלימות וישנם גם מבוגרים שזה מזכיר להם תקופות פחות נעימות. גם בקורונה האלימות גברה מהתסכול של התלמידים מאחורי המסכים בזום ששכחו מה זו אינטרקציה אמיתית. מה זה להיות עם חברים? נראיין את מיכל דליות וננסה להבין ביחד איתה למה האלימות גברה בבתי הספר ומה מקום הרשתות החבריות בהשפעה הזו?
מיכל עוזרת ומייעצת במשך שנים רבות להורים בקשיים שבגידול ילדיהם, כתבה ספרים רבים בתחום: "אני חושבת שפעם היו פחות חרמות של ילדים, כי פעם החברה הבוגרת הגיבה לזה באופן הרבה יותר חמור, ואלמנט ההרתעה עבד הרבה יותר חזק מאשר היום. היום ילדים לא פוחדים מכלום, לא זורקים. צריך לתת להורים בראש, זה מתחיל מהבית.. יש לדעתי מקום להחמרה לענישה אבל אין למשרד החינוך גב. ההורים ממררים להם את החיים. סמכות באה מתוך ליבה חזקה של מישהו שבטוח בעצמו ואין את זה היום לא להורים ולא מערכות החינוך. עלול להיות מצב שההורים של אותו בריון הם בריונים בעצמם".
המדיה אחראית לעליית האלימות בבתי הספר ובמציאות? התשובות המגוונות שאתם עניתם:
בסקר שערכנו בקרב סטודנטים קצת יותר מ40% לא חוו אלימות בבית הספר וכמעט 60% מהם סוברים כי הרשת שהכי מעודדת אלימות היא הטיקטוק. רוב העונים השיבו גם שהיו חשופים ואפילו עדים לאותם מקרים של חרם ואלימות. לתכנית המלאה:
מפיקה: שהם ויצמן
טכנאית: שיר רז
כתבת שטח: ולריה פומין
