כתבתו של עידו סולל סוקרת את האבולוציה של ז'אנר הקומדיה בקולנוע לאורך למעלה ממאה שנה. הסקירה מתחילה בראשית המאה ה-20, אז התבססה הקומדיה על הומור פיזי, תנועה והבעות פנים ("סלפסטיק") בסרטים אילמים, עם דמויות מופת כמו צ'רלי צ'פלין. עם כניסת הקול בשנות ה-30, הדיאלוגים הפכו לרכיב מרכזי בהומור, ובשנות ה-70 וה-80 הקומדיה החלה לשמש גם ככלי לביקורת פוליטית וחברתית. הכתבה מסיימת בבחינת עידן שנות ה-90, בו הפכו כוכבים כמו ג'ים קרי ואדם סנדלר את הז'אנר למכונה כלכלית משומנת, ומדגישה כיצד כיום אלמנטים קומיים שזורים כמעט בכל ז'אנר קולנועי, מאקשן ועד גיבורי על.









