עידו סולל סוקר את התפתחות ז'אנר סרטי האימה לאורך כ-100 שנה, תוך הצגת אבני דרך מרכזיות. הסקירה מתחילה בשנות ה-20 וה-30, בהן הפחד התבסס על יצורים על-טבעיים מאגדות, וממשיכה לשינוי התפיסתי שחולל אלפרד היצ'קוק בשנת 1960, שהעביר את האימה מהמפלצת החיצונית אל האדם הרגיל והקרוב. עוד נסקרים "תור הזהב" של סרטי הסלאשרים בשנות ה-70 וה-80, המודעות העצמית של סרטי שנות ה-90, המהפכה של "סרטי המציאות" (מצלמות ביתיות) בשנות האלפיים, והמעבר לאימה פסיכולוגית מודרנית המתמקדת בטראומות וחרדות פנימיות.
