"אין מה לעשות, השד העדתי עדיין קיים והוא עדיין חלק מהבקבוק, והשד הזה עדיין לא חזר לבקבוק", כך הסבירה הכתבת עדי רון את סוד הקסם של מחזות הזמר המצליחים בישראל. בשיחה עם המגישות רוני קופלוביץ' ותקווה סליפקין, ניתחה רון שלושה להיטי ענק – 'אפס ביחסי אנוש' בתיאטרון בית ליסין, 'קזבלן' בהבימה ומחזמר על זוג חב"דניקים בקאמרי – וטענה כי המכנה המשותף להצלחתם הוא היותם מראה לחברה המקומית: "הם הפכו לחלק מהסיפור של כולנו, ויותר מזה, הם מבוססים על הסיפור של כולנו".
הדוגמה הראשונה שהציגה רון היא 'אפס ביחסי אנוש', המבוסס על סרטה של טליה לביא בעיבודו של אורן יעקובי ולחניו של עילי בוטנר, שרץ כבר כמעט 600 הצגות. לדבריה, מדובר בשינוי תפיסה על הבמה: "זאת פעם ראשונה בעצם שבתיאטרון או ביצירה ישראלית בכלל, אנחנו נתקלים בסיפור של 3 חיילות עורפיות, ואנחנו לא נתקלים בחיילים, קצינים וגיבורים".
כאשר תהו המגישות כיצד הפכה שגרת בסיס אפורה בשיזפון למחזמר צבעוני, השיבה רון כי הסוד טמון בהזדהות: "רובנו לא היינו לוחמים, רובנו לא היינו קצינים, ורובנו היינו חיילים או חיילות עורפיים ועורפיות, שרק מנסים לשרוד את השירות שלנו". היא שיתפה מניסיונה האישי כמי ששירתה ביפו: "ג'ובניקית, שרק מגיעה ב-9:00 יוצאת ב-17:00", והמגישות מיהרו להזדהות וציינו כי שתיהן שירתו יחד במחו"ה אלון.
"לא הציצית הכי מסודרת בחבילה"
משם עבר הדיון ל'קזבלן', שעלה לראשונה ב-1960 וממשיך לרוץ עד היום. בתשובה לשאלת המגישות מדוע המאבק על כבוד וקבלה נותר רלוונטי, אמרה רון: "אני חושבת שהוא עדיין חי, כי כולנו עדיין חווים אותו". היא הזכירה כיצד השיר המוכר מהמחזמר הגיע בביצועו של עופר חיון עד לטקס המשואות, והדגישה: "זאת גם אחת הסיבות שקזבלן כל כך מצליח, כי אנחנו לא מכירים את החיים שלנו בלי קזבלן".
התחנה השלישית הייתה הקאמרי, שם עולה סיפורם של יהודה וחיים – אחים תאומים חב"דניקים בני 23 שיוצאים לחפש שידוך בתל אביב. "האחד, עילוי בתורה, יהודה, כל פעם שהוא מחפש שידוך, הוא מוצא רבב", תיארה רון בחיוך, "השני, חיים שלנו חמוד, אבל לא הציצית הכי מסודרת בחבילה, בוא נגיד את זה ככה". אחת המגישות הוסיפה בקריצה: "בוא נגיד שהוא לא הכיפה הכי סרוגה בסדר".
המפגש של התאומים עם העיר החילונית מזמן להם היכרות עם סלון כלות, ראש ארגון פשע וגבר גאה. "יחד איתם אנחנו בעצם יוצאים לסיפור יציאת מצרים המודרני, ומגלים יחד איתם על מיניות ואהבה והחברות ומשפחתיות, שזה הכי חשוב", אמרה רון וסיכמה את החוט המקשר בין שלוש היצירות: "כולנו רוצים רגע שיאהבו אותנו, רגע שיכבדו אותנו, ואני חושבת שדווקא זה שקאזה הגיע לטקס המשואות יכול לסמן המון על היצירה הישראלית, ועל התיאטרון הישראלי, שאי אפשר לנתק אותו מהדבר הזה שנקרא ישראליות".


